<h1>נמוקי יוסף — ברכות</h1>
<h2>דף לו.</h2>
[ברכות כ"ז ע"ב] פירו' בעלי התריסין. חכמים המנצחים זה את זה בהלכה: היאך יכול החי. כלומר על כרחי אני צריך להודות שאמרתי לו רשות: אשתקד. בשנה שעברה. במסכת ראש השנה [כה.] שאמר לו גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונך: בר' צדוק. במסכת בכורות הוא [לו.] דר' צדוק הוה ליה ההוא בוכרא.
<h2>דף לח.</h2>
[ברכות נ"ב ע"א] פירו' ואחר כך מוזגין וכו'. עשו נטילת ידים לחולין כטבילה לתרומה כדאמרינן [חולין קה.] מים ראשונים מצוה משום סרך תרומה, ועל זה שלא יטמאו ידיו כשאוכל או שותה נחלקו ב"ש וב"ה, דב"ש סברי דאחורי הכוס אינן טמאים מעצמם אם לא יקבלו טומאה ממקום אחר ולפיכך חיישינן לידים שסתם ידים שניות הם דנתנו להם חכמי' דין שניות לטמא משקין ושני עושה שלישי בחולין על ידי משקין ואע"ג דכלים לא מקבלי טומאה אלא מאב הטומאה אפי' הכי מטמאין את הכוס שחכמי' גזרו עליהן שיטמאו את הכלים משום גזירת משקה זב וזבה כגון רוקו ומימי רגליו דהוו אב הטומאה לפיכך גזרו על כל המשקין שיטמאו אדם וכלים, והני משקין דנשארו אחורי הכוס כשנטל הכוס שכן דרך העולם לרחוץ הכוס קודם שישתו בו ואם לא נטל ידיו יטמאו ידיו הכוס על ידי משקה שאחורי הכלי ואסור להשתמש בכלי שנטמא מאחוריו.
<h2>דף מד:</h2>
[ברכות כ"ה ע"א] הדרוקן. הדרוקן וירקון שני חלאים דומין זה לזה ירקון פניו מוריקות והדרוקן בטנו צבה כך פירשו בתוספות והכי אמרי' פרק הבא על יבמתו [ס:] כל שראויה ליבעל פניה מוריקות כדאמ' מר סימן לעברה הדרוקן משמ' שדומי' קצת זה לזה: סילון. הוא קילוח השתן.
[ברכות ס"ב ע"ב] תניא רשב"ג אומר עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן, סלון החוזר מביא אדם לידי ירקון: פירו' ירקון והדרוקן. שני חליים דומים זה לזה, ירקון פניו מוריקין והדרוקן בטנו צבה כך פירשו בתוספות, והכי אמרינן פרק הבא על יבמתו [ס:] כל שראויה ליבעל (פניו] [פניה] מוריקות כדאמ' מר סימן לעברה הדרוקן.
<h2>דף מה:</h2>
[ברכות נ"ח ע"ב] פירו' את חברו. כתבו בתוספות דוקא חברו החביב עליו ושמח בראייתו אבל כולי עלמא לא: בוהקנין. ליטי"לושוש בלעז נקודות כמין עדשים: כושי. שחור הרבה: גיחור. אדום הרבה רו"ש בלעז: לוקן. לבן יותר מדאי: קיפח. ארוך הרבה ופרצופו שמוט ובולט לו הבטן דמכוער טפי. קרניקוס. פיו עקום: פאתוי ראש. ששערו כמוש ודבוק זה בזה פלטו"ריש בלעז: הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו. פירו' טובות. ומתוקנות ביותר, הר"ם ז"ל מקוצי אומר בירושלמי [פ"ט ה"א] אפי' ראה סוס נאה וחמור נאה מברך שככה לו בעולמו.
<h2>דף נד.</h2>
[ברכות כ"ב ע"א] פירו' בטלוה לטבילותא. לאו דוקא טבילה אלא אפי' רחיצת תשעה קבין ואיכא למידק כיון דתקנת עזרא הוה היכי אתי ר' יהודה בן בתירא ומבטל לה והא אין ב"ד רשאי לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וי"ל דאתא עזרא ולא קבילו מיניה אלא נהוג בה להקל ואתא ר' יהודה בן בתירא ואחזיק בידיהו וקראוה על שמו. וכתב ר' האיי גאון ז"ל כיון דגמר' ליכא בה מילתא נקוט מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין אין מתפללי' עד שירחצו והר"ם במז"ל פ"ד מהלכות תפלה כתב זה לשונו ומנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משו' הכון לקראת וגו' וכתבו מן האחרונים ז"ל בעונותינו כל העולם עובר בזה כי אין אנו נוהגי' לא טבילת ארבעים סאה ולא נתינת ט' קבין: כר' יאשיה בכלאים. דתניא ר' יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד לומ' שאינו חייב משום כלאי הכרם אלא בכך משו' דכתי' [דברים כב] לא תזרע כרמך כלאים דאלמ' בעינן כלאים לבד מכרמך אבל בשני מינין בלבד חייב משו' [ויקרא יט] שדך לא תזרע כלאים ונפקא מינה להתראה שאם התרו בו משו' כלאי הכרם אינו חייב ואי משום שדה חייב ולענין כרם נמי אינו חייב הוא דאמרו כלומ' שאינו חייב מלקות אבל הפירות אסורי' והיינו המעביר עציץ נקוב בכרם וזו היא דאמרי' זרוע ובא לומר שבא ממקום אחר זרוע וכתב הראב"ד ז"ל דדוקא קנבוס ולוף אסורין הפירות מדאורית' וכדאמרי' במנחות [טו:] לא אסרה תורה אלא קנבוס ולוף בלבד וטעמ' משו' דכתי' [דברים שם] פן תקדש המלאה הזרע ותבואת הכרם זרע הדומה לתבואת הכרם וקנבוס ולוף אינן עושים אלא לשלש שנים ככרם אבל שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי ודוקא היכא שיוסיפו באחד ומאתים כדאית' בפר' (אותו ואת בנו) [כל הבשר] [קטז.] בפסקא דמילתא כתבו ז"ל כרם נטוע בפחות מד' אמות אין לה דין כרם לאסור הפירות בזריעת שני מינין בחוצה לארץ אבל אם יש ד' אמות בין שורה לשורה אסור לזרוע שם שני מינין וגם הפירות אסורין אבל אינו לוקה בחוצה לארץ אפי' התרו בו משום כלאים בכרם אבל מין אחד וחרצן מותר (שניות) [משניות] איתא הכי ואסור כלאים הוא אפי' בהנאה דדרשינן תקדש תוקד אש ואפי' העצים אסורין, כלאי זרעים אסורי' בארץ ישראל ומותרי' בחוצה לארץ ואסור להרכיב אילן ואפי' על ידי שלוחו ואפי' אם הרכיבוהו אחרים אסור לקיימו ומי' הפרי אינו אסור וכן הדין בהרבעת בהמה המעשה אסור והפרי מותר עכ"ל: ראשית הגז. דכתי' [דברים יח] ראשית גז צאנך ולא פירש שיעור ורבותי' נתנו בו שעור אחד מששים וכמה צאן חייבות בראשית הגז חמש רחלות שנ' [שמואל א' כ"ה] חמש צאן עשויות.
